איך לטפל בדלעת הקישוא
השקיה
דלעת הקישוא (Cucurbita pepo) אוהבת אדמה עשירה וגישה אחידה למים. בעציצים גדולים (לפחות 30 ליטר) המים צריכים להגיע לשורשים באופן עקבי. ההשקיה החשובה ביותר היא בזמן הפריחה והפרי, כי חוסר מים בשלב הזה גורם לפרי מעוות או לנשירת ניצנים. השקו לאורך הבוקר כדי שהעלים יתייבשו לפני הלילה ולהפחית סיכון למחלות פטרייתיות.
צריך להשקות היום?
הכניסו אצבע עמוקה כ-3 עד 4 ס"מ לתוך האדמה ליד הגזע. אם האדמה יבשה, הגיע הזמן להשקות. בעציץ, הרימו אותו: אם הוא קל בצורה ניכרת, המים חסרים. עלים שמתחילים לדלוח בשעות החום ואינם מתאוששים בערב מעידים על צמא.
השקו ישירות על האדמה לאורך הגזע ולא על העלים. מים על העלים מגבירים את הסיכון לשלוון הקמח, מחלה נפוצה מאוד בדלעת הקישוא.
השקיית יתר
דלעת הקישוא רגישה להצטברות מים בשורשים, כי השורשים צריכים אוויר באדמה כדי לנשום. אדמה רטובה תמיד מובילה לריקבון שורשים ופגיעה בשיבולי הצמח הצעירים.
תסמינים: עלים צהובים שנושרים מהתחתית, גבעול רך ומימי בבסיס הצמח, ריח רע מהאדמה, ופרחים שנושרים בלי להפוך לפרי.
פתרונות: הפסיקו להשקות והמתינו עד שהאדמה מתייבשת לעומק של כמה ס"מ. ודאו שבעציץ יש נקבי ניקוז. אם הריקבון מתקדם, הסירו את החלקים הרקובים והחליפו חלק מהאדמה באדמה טרייה ומנוקזת.
השקיה חסרה
דלעת הקישוא היא צמח עתיר עלווה ופרי עם תנועת מים גבוהה, ולכן היא מתייבשת במהירות בחום. חוסר מים בתקופת הפריחה והפרי פוגע ישירות בתנובה.
תסמינים: עלים דוהים ורפויים בשעות החום, פירות קטנים או מעוותים, נשירת ניצנים ופרחים, וקצות עלים שנעשים חומים ופריכים.
פתרונות: השקו עמוק וביסודיות עד שהמים יוצאים מתחתית העציץ או חודרים לעומק האדמה. הוסיפו שכבת חיפוי אורגני כמו קש או קומפוסט סביב הגזע כדי לשמור על לחות. בחום קיצוני, השקו גם בערב.
אור שמש
דלעת הקישוא היא צמח שמש שזקוק לאור חזק כדי לייצר עלווה רחבה, פרחים ופירות. בצל חלקי היא עדיין גדלה, אך התנובה יורדת והפירות נוטים להיות קטנים ורזים. בחודשי הקיץ, שמש ישירה ומלאה לאורך כל היום היא התנאי הטוב ביותר.
- אידיאלי: שמש מלאה · 6 עד 8 שעות שמש ישירה ביום
- נסבל: שמש מלאה, שמש חלקית
- המקום הטוב ביותר בחדר: על אדן החלון
- תאורה מלאכותית: בתוך הבית דלעת הקישוא תגדל רק בחלון דרום או מערב עם שמש ישירה רבה. אם אין אור טבעי מספיק, נורות LED לגידול בעוצמה גבוהה המונחות כ-30 עד 45 ס"מ מעל הצמח יכולות לתמוך בו למשך 12 עד 14 שעות ביום. זכרו שצמחים בתוך הבית מתקשים לפרוח ולהאביק בלי עזרה, ולכן יש צורך להאביק ידנית.
מעט מדי אור
דלעת הקישוא זקוקה לאנרגיית שמש גבוהה כדי לייצר סוכרים שמזינים את הפרי המתפתח. באור חלש הצמח נמתח לגובה, מייצר פחות פרחים ומאבד את יכולתו לקשור פירות.
תסמינים: גבעולים דקים ומתארכים, עלים קטנים בצבע ירוק בהיר, פרחים מעטים ונשירת פירות צעירים.
פתרונות: הזיזו את העציץ למקום שמש יותר, לדוגמה לחלון דרום או למרפסת פתוחה. בגינה, בחרו מיקום שאינו מוצל על ידי עצים או מבנים. אם אין ברירה, הוסיפו תאורת LED לגידול.
יותר מדי שמש
בתנאי חום קיצוני ושמש צהריים חזקה במיוחד, דלעת הקישוא יכולה להיפגע מעודף קרינה. העלים בה עדינים יחסית ומאבדים מים מהר כשהחום מגיע לשיא.
תסמינים: כתמים לבנים או חומים מוגדרים על העלים, קצוות עלים מיובשים ופריכים, ופרי עם עור שרוף בצד הפונה לשמש.
פתרונות: בימים חמים מאוד, ספקו צל חלקי בשעות הצהריים באמצעות רשת צל בהצללה של כ-30 אחוז. ודאו שהצמח מקבל השקיה מספקת כדי לשמור על לחות בעלים. בחלונות מערביים הקפידו במיוחד בשעות אחר הצהריים.
טמפרטורה
דלעת הקישוא (Cucurbita pepo) היא צמח קיץ חם שאוהב שמש ומזג אוויר חמים. הזרעים לא נובטים היטב בקור, והצמח נפגע מכפור. לכן זורעים או שותלים רק אחרי שחלפה סכנת הקרה, והגידולים הכי טובים בטווח של 18 עד 30 מעלות.
- אידיאלי: 18–30 °C
- נסבל: 2–38 °C
- אזורי עמידות: גדל כשנתי בכל אזור שאין בו כפור ממושך
דישון
דלעת הקישוא היא צמח כבד שצורך הרבה חומרי הזנה במהירות, במיוחד בזמן הפריחה והפרי. אדמה עשירה בחומר אורגני חשובה לה יותר מדשן כימי חזק. יש להימנע מחנקן מרובה בשלב הפריחה, כי הוא מעודד עלים על חשבון פרחים ופירות.
- דשן בשחרור איטי: דשן איטי פעם בשנה, בתחילת האביב לפני השתילה, בערבוב לאדמה. בדרך כלל לא צריך דשן איטי נוסף במהלך העונה.
- דשן מאוזן בחלק שווה של חנקן, זרחן ואשלגן (למשל 10-10-10) לשלב הראשוני, דשן עשיר באשלגן לשלב הפריחה והפרי, כמו דשן עם יחס נמוך בחנקן וגבוה באשלגן, קומפוסט בשל או הומוס עשירים בחומר אורגני, זבל בקר או עופות מיובש ומהול היטב
מצע
דלעת הקישוא זקוקה לאדמה עשירה בחומר אורגני, מנוקזת היטב ובעלת רמת pH מעט חומצית עד נייטרלית. היא גדלה במיוחד היטב כשהאדמה חמה ובעלת מבנה רופף, כי השורשים השטחיים צריכים אוורור וחמצן.
- תערובת פוטינג עשירה בחומר אורגני: כ-40 אחוז קומפוסט בשל, 40 אחוז כבול או סיב קוקוס, ו-20 אחוז פרליט או פרלייט גס לניקוז.
- אדמת גינה מועשרת: כ-50 אחוז אדמה גנית נקייה, 30 אחוז קומפוסט בשל, ו-20 אחוז חול גס או פרליט לשיפור הניקוז.
- pH 6–7.5
העברה לעציץ
דלעת הקישוא היא צמח עשבוני חד-שנתי עם שורשים שטחיים ורחבים וגבעולים מתפשטים. היא רגישה מאוד להפרעה בשורשים, ולכן עדיף לשתול אותה פעם אחת במקום קבוע ולא להעביר אותה בין עציצים.
- באיזו תדירות: דלעת הקישוא (Cucurbita pepo) לא דורשת העתקה חוזרת. מעבירים אותה פעם אחת בלבד, כששתיל בן 3 עד 4 שבועות מוכן לשתילה סופית, בסוף האביב.
- העציץ החדש: עציץ בנפח של לפחות 40 ליטר לצמח אחד, בקוטר של כ-40 סנטימטר ובעומק של לפחות 40 סנטימטר. בערוגה, מרווח של כ-90 עד 120 סנטימטר בין צמחים.
- עונת ההעברה לעציץ: אביב
איך מעבירים לעציץ
- משקים את השתיל היטב שעה לפני ההעתקה, כדי שגוש השורשים יישאר שלם ויתפרק פחות.
- מסירים את השתיל מהתא בעדינות, ומחזיקים אותו מהעלה ולא מהגבעול.
- אם השורשים מסובכים בצפיפות, מפרידים אותם בעדינות ביד ולא בכלי חד.
- שותלים את השתיל כך שפני הגוש יהיו באותה רמה עם פני האדמה בערוגה או מתחת לשפת העציץ בכ-2 סנטימטר.
- ממלאים את הסביבה באדמה, לוחצים קלות כדי לסגור כיסים אוויר, ומשקים עד שהמים זורמים דרך הניקוז.
גיזום
דלעת הקישוא צריכה מספיק עלים בריאים כדי לייצר פירות, ולכן גיזום צריך להיות מתון ולהיעשות רק בעלים בעייתיים. אל תסירו יותר מכשליש מהעלים בבת אחת. הקפידו על כלים נקיים ומחודדים, והחליפו או חטאו אותם בין צמח לצמח אם יש סימני מחלה.
עונת הגיזום: קיץ, סתיו
איך גוזמים
- מסירים עלים צהובים, יבשים או מכוסי כתמים בעזרת מספרי גיזום נקיים, וחותכים את העלה בבסיס העלעל או הגבעול הראשי.
- מסירים עלים שנפגעו מאבקת קמח או מנזק של חרקים, ומשאירים את העלים הבריאים שמזינים את הפירות.
- אם הצמח צפוף מדי, מסירים עלה אחד או שניים מכל אזור כדי לשפר אוורור ואור, בלי לפגוע בגבעול המרכזי.
- אם יש פרחי זכר רבים ומעט פרחי נקבה, אפשר להשאיר את הפרחים הנקבה ולהסיר פרחי זכר מיותרים שנושרים, כדי לשמור על איזון האבקה.
- בסוף העונה מסירים את כל השאריות של הצמח ומשליכים אותן לפח הפסולת, ולא לקומפוסט, במיוחד אם היו מחלות בצמח.
ריבוי
זריעה ישירה של זרעים בגינה · אביב, קיץ
- מחכים עד שאחרי הכפור האחרון באביב טמפרטורת האדמה תגיע לפחות ל-15°C.
- מכינים כר שמש עם אדמה מנוקזת היטב ומוסיפים קומפוסט בשפע.
- זורעים זרע אחד בכל נקודה בעומק של כ-2 עד 3 ס"מ, במרחק של כ-90 ס"מ זה מזה, כי הצמח מתפשט לרוחב.
- משקים היטב אחרי הזריעה ושומרים על לחות אחידה עד ההנצה.
- הזרעים צומחים בדרך כלל תוך 5 עד 10 ימים בטמפרטורות של 20 עד 30°C.
- אחרי ההנצה מדללים לצמח אחד חזק בכל נקודה.
התחלה בתוך הבית לפני השתילה · אביב
- זורעים זרע אחד בכל כלי קטן של כ-8 עד 10 ס"מ, בעומק של כ-2 ס"מ, כ-2 עד 3 שבועות לפני המועד המתוכנן לשתילה בחוץ.
- שומרים על מקום חם בין 20 ל-25°C ועל אדמה לחה אך לא רטובה.
- מעבירים לאור שמש חזק או למנורת גידול ברגע שהשתיל מופיע, כדי שלא יימתח.
- מקשים את השתילים בהדרגה במשך כ-7 ימים לפני השתילה, בהשארתם בחוץ לכמה שעות ביום.
- משתילים בזהירות בלי לנער את השורשים, כי שורשי דלעת הקישוא רגישים לשתילה מחדש.
שמירת זרעים מפירות בשלים · סתיו
- משאירים פרי אחד על הצמח עד שהקליפה מתקשה והופכת לחומה או צהובה כהה, ועדיין לא מתרככת.
- חותכים את הפרי, מוציאים את הזרעים ושוטפים אותם מעל נפה כדי להסיר את הבשר.
- מייבשים את הזרעים במשך כשבוע במקום מאוורר וחם, בלי שמש ישירה.
- שומרים בכלי יבש ומכוסה במקום קריר ויבש.
זרעי דלעת הקישוא נוטים להצליב עם זנים אחרים של Cucurbita pepo, כולל דלעות נוי. לכן זרעים שנשמרו מהפרי עלולים לתת צמחים שונים מההורה ופירות בטעם או בצורה שונה. אם רוצים זן יציב, כדאי לקנות זרעים מקור מסחרי.
אודות דלעת הקישוא
ידוע גם בשם: קישוא, דלעת צבעונית, דלעת רגילה, דלעת תותים
- סוג הצמח: עשב שנתי, זוחל, מטפס
- אורך חיים: שנתי
- תפוצה: ילידת דרום מקסיקו ומרכז אמריקה, שם בוצעה הביות הראשון לפני כ-10,000 שנה.
- גובה בבגרות: 30 עד 60 ס"מ בזנים שיחיים, עד 5 מטרים בזנים זוחלים
- עונת פריחה: קיץ עד סתיו
חיות מחמד · בני אדם
חיות מחמד: בטוח · בני אדם: בטוח. הפרי הבשל והעלים אינם רעילים לחתולים, לכלבים או לילדים. פירות מרים מאוד עלולים להכיל קוקורביטצינים שגורמים לבחילה ולשלשול, לכן יש להימנע מאכילתם.
בעיות נפוצות
- רשרוש אבקת (רשרוש קמח): כתם לבן אבקתי על העלים, מתפשט בתנאי לחות ואוורור לקוי.
- כשל פירות מוקדם: נשירת פרחים או פירות צעירים בגלל היעדר הפריה או חום קיצוני.
- חיפושית הדלעת: חרקים צהובים-ירוקים שאוכלים עלים ומעבירים מחלות בקיץ.
- ריקבון שורשים: נגרם מהשקיית יתר באדמה כבדה ולא מנוקזת.
- מחלת מוזאיקה: דפוס צהוב על העלים ועיוותם, מועבר על ידי מזיקים מוצצי נוזלים.
שימושים
משמש בעיקר לאכילה כירק בישול, צלייה, מרקים וסלטים, וכן כקישוט בדלעות לחג ההלוויין ולתצוגות סתיו. זרעיו נאכלים כחטיף ושומנם משמש בתעשיית המזון והקוסמטיקה, ובעבר שימש גם ככלי ואגרטל מייבש.
האם הוא אכיל?
הפרי הצעיר והבשל, הפרחים, הזרעים והעלים הצעירים נאכלים. הפרי המר אינו אכיל.
היסטוריה ואגדות
הדלעת הייתה אחד מגידולי היסוד של התרבויות הילידיות באמריקה, לצד התירס והשעועית. בתרבויות רבות נחשבה לסמל לשפע ולפוריות, ובמסורות ילידיות נאמר שהזרעים הובאו לאדם מאלים כמתנה.
הידעת?
פרחי Cucurbita pepo נפתחים בשעות הבוקר המוקדמות ונסגרים לפני הצהריים, ולכן הדבורים הן המאביקות העיקריות שלהם.
שאלות נפוצות
כל כמה זמן להשקות דלעת הקישוא?
כל 2 ימים. דלעת הקישוא (Cucurbita pepo) אוהבת אדמה עשירה וגישה אחידה למים. בעציצים גדולים (לפחות 30 ליטר) המים צריכים להגיע לשורשים באופן עקבי. ההשקיה החשובה ביותר היא בזמן הפריחה והפרי, כי חוסר מים בשלב הזה גורם לפרי מעוות או לנשירת ניצנים. השקו לאורך הבוקר כדי שהעלים יתייבשו לפני הלילה ולהפחית סיכון למחלות פטרייתיות. הכניסו אצבע עמוקה כ-3 עד 4 ס"מ לתוך האדמה ליד הגזע. אם האדמה יבשה, הגיע הזמן להשקות. בעציץ, הרימו אותו: אם הוא קל בצורה ניכרת, המים חסרים. עלים שמתחילים לדלוח בשעות החום ואינם מתאוששים בערב מעידים על צמא.
כמה אור דלעת הקישוא צריך?
שמש מלאה (6 עד 8 שעות שמש ישירה ביום). דלעת הקישוא היא צמח שמש שזקוק לאור חזק כדי לייצר עלווה רחבה, פרחים ופירות. בצל חלקי היא עדיין גדלה, אך התנובה יורדת והפירות נוטים להיות קטנים ורזים. בחודשי הקיץ, שמש ישירה ומלאה לאורך כל היום היא התנאי הטוב ביותר.
באיזו טמפרטורה דלעת הקישוא אוהב?
18–30 °C. דלעת הקישוא (Cucurbita pepo) היא צמח קיץ חם שאוהב שמש ומזג אוויר חמים. הזרעים לא נובטים היטב בקור, והצמח נפגע מכפור. לכן זורעים או שותלים רק אחרי שחלפה סכנת הקרה, והגידולים הכי טובים בטווח של 18 עד 30 מעלות.
האם דלעת הקישוא רעיל לחתולים ולכלבים?
בטוח לחתולים ולכלבים. הפרי הבשל והעלים אינם רעילים לחתולים, לכלבים או לילדים. פירות מרים מאוד עלולים להכיל קוקורביטצינים שגורמים לבחילה ולשלשול, לכן יש להימנע מאכילתם.
מהן הבעיות הנפוצות של דלעת הקישוא?
רשרוש אבקת (רשרוש קמח): כתם לבן אבקתי על העלים, מתפשט בתנאי לחות ואוורור לקוי. כשל פירות מוקדם: נשירת פרחים או פירות צעירים בגלל היעדר הפריה או חום קיצוני. חיפושית הדלעת: חרקים צהובים-ירוקים שאוכלים עלים ומעבירים מחלות בקיץ. ריקבון שורשים: נגרם מהשקיית יתר באדמה כבדה ולא מנוקזת. מחלת מוזאיקה: דפוס צהוב על העלים ועיוותם, מועבר על ידי מזיקים מוצצי נוזלים.
מתי להעביר את דלעת הקישוא לעציץ חדש?
דלעת הקישוא (Cucurbita pepo) לא דורשת העתקה חוזרת. מעבירים אותה פעם אחת בלבד, כששתיל בן 3 עד 4 שבועות מוכן לשתילה סופית, בסוף האביב.. דלעת הקישוא היא צמח עשבוני חד-שנתי עם שורשים שטחיים ורחבים וגבעולים מתפשטים. היא רגישה מאוד להפרעה בשורשים, ולכן עדיף לשתול אותה פעם אחת במקום קבוע ולא להעביר אותה בין עציצים.
איך מרבים דלעת הקישוא?
זריעה ישירה של זרעים בגינה, התחלה בתוך הבית לפני השתילה, שמירת זרעים מפירות בשלים. מחכים עד שאחרי הכפור האחרון באביב טמפרטורת האדמה תגיע לפחות ל-15°C. מכינים כר שמש עם אדמה מנוקזת היטב ומוסיפים קומפוסט בשפע. זורעים זרע אחד בכל נקודה בעומק של כ-2 עד 3 ס"מ, במרחק של כ-90 ס"מ זה מזה, כי הצמח מתפשט לרוחב. משקים היטב אחרי הזריעה ושומרים על לחות אחידה עד ההנצה. הזרעים צומחים בדרך כלל תוך 5 עד 10 ימים בטמפרטורות של 20 עד 30°C. אחרי ההנצה מדללים לצמח אחד חזק בכל נקודה.
איך נכתב המדריך הזה
Verdiss כותב כל מדריך בעזרת בינה מלאכותית על סמך מקורות בוטניים ובודק את המין ב-iNaturalist וב-Plants of the World Online (Kew). קוראים יכולים לדרג כל מדריך באפליקציה.
מקורות
המידע ב‑Verdiss נועד להכוונה כללית בלבד. לעולם אל תאכל צמח ואל תשתמש בו כתרופה על סמך אפליקציה: התייעץ עם איש מקצוע.